פסק-דין בתיק ה"פ 50628-09-11

זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו חיוב המבקש בפסק הבוררות מיום 3.4.2011 (להלן: "פסק הבוררות") בתשלום הוצאות הליך הבוררות שהתנהל בין המשיבות הפורמאליות להן ערב, לבין המשיבים 1-6 (להלן: "המשיבים") - בטל ומבוטל.

1.                    רקע וטענות הצדדים

(א)                בעקבות תביעה כספית שהגישו המשיבות הפורמאליות נגד המשיבים (להלן: "התביעה"), נחתם ביניהם ביום 15.5.2005 הסכם בוררות (להלן: "הסכם הבוררות").הבורר שנתמנה הוא השופט בדימוס דן ארבל (להלן: "הבורר").

(ב)                ביום 24.7.2005 נעתר הבורר לבקשת המשיבים לחיוב המשיבות הפורמאליות בהפקדת ערובה להוצאות, וקבע כי יש מקום לחייב את המבקש במתן ערבות אישית לתשלום הוצאות הבוררות כפי שיפסקו. המבקש אכן חתם על התחייבות אישית לתשלום הוצאות אלו.

(ג)                 ביום 8.3.2006 הגישו המשיבים תביעה שכנגד בהליך הבוררות, בה עתרו בין היתר לצירוף המשיב להליך הבוררות על דרך של הרמת מסך (להלן: "התביעה שכנגד") .

(ד)                בפסק הבוררות דחה הבורר את התביעה, קיבל את התביעה שכנגד בחלקה אך דחה את בקשת המשיבים להרמת מסך.הבורר חייב את המשיבות הפורמאליות בתשלום הוצאות הבוררות וקבע שיש לממש את ערבותו האישית של המבקש ולחייב אותו בתשלומן (סעיף 68 לפסק הבוררות).

(ה)                בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת המשיבות הפורמאליות לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 25403-05-11) (להלן: "החלטת בית המשפט המחוזי") והצדדים לתובענה דנן הסכימו בשלב ראשון להמתין עד ההכרעה בבר"ע שהגישו המשיבות הפורמאליות לבית המשפט העליון. בהמשך דחה בית המשפט העליון (רע"א 740/11) את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "החלטת בית המשפט העליון").

(ו)                 משנדחתה בקשת רשות הערעור של המשיבות הפורמאליות, ביקש המבקש לחדש את ההליכים בתיק דנן.

(ז)                 המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף, וביום  22.4.2012 לאחר הגשת התשובות דחיתי אותה וקבעתי כי הדרך לבירור טענות המבקש היא התובענה דנן שהגיעה העת לבררה. ב"כ הצדדים הסכימו שלא ייערכו חקירות.

(ח)                טענתו העיקרית של המבקש היא שכיוון שלא היה צד להליך הבוררות, לא היה הבורר רשאי להטיל עליו חיוב כספי או כל חיוב אחר. המבקש גורס כי הבורר חרג מסמכותו ופגע בזכויותיו כאשר פסק שיש לממש את ערבותו. לטענתו, על הערבות שהגיש חלים דיני הערבות, ועל כן על המשיבים לתבוע אותו מכוח ערבותו ולהוכיח את שיעור הסכום שמגיע להם ממנו. ואילו הבורר 'דילג' על שלבים אלה וחייב את המבקש בתשלום ההוצאות.

(ט)                עוד טוען המבקש כי ערבותו הוגשה בשלב בו עמדה רק תביעת המשיבות הפורמאליות נגד המשיבים, ונועדה להבטיח את הוצאות המשיבים אם תידחה התביעה נגדם, ולמטרה זו בלבד, ועל כן לא ניתן להחילה על כל חיוב אחר, לרבות הוצאות התביעה שכנגד.

(י)                  לטענת המבקש פסק הבוררות אינו מהווה מעשה בית דין כלפיו לפי סעיף 21 לחוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כיוון שאינו בגדר 'בעלי הדין וחליפיהם' .

(יא)              עוד טוען המבקש כי כיוון שלא הוגשה תשובה מטעם יורשיו החוקיים של משיב 3 יש לקבל נגדו/ם את התובענה בהעדר תגובה.

(יב)              מנגד, טוענים המשיבים (1,2,4,5,6 משיב 3 לא הגיש תגובה) בראש ובראשונה כי המבקש בסיכומיו טוען טענות חדשות, שלא נטענו בהמרצת הפתיחה ויש לדחותן משום הרחבת חזית אסורה.

(יג)               לגופו על עניין טוענים המשיבים כי הסכמתו של המבקש בזמן אמת להפקדת הערבות בפועל, וניהול הליך בן 6 שנים על סמך הבטחת הוצאות באמצעות ערבות זו, טומנת בחובה את הסכמת המבקש לחייבו לשלם עפ"י ערבותו. כל פרשנות אחרת תרוקן מתוכנה הן את החלטת הבורר והן את כתב הערבות עצמו. לטענת המשיבים אין כל הצדקה לטענת המבקש כי הערבות שהפקיד מוגבלת רק לעניין תביעת המשיבות הפורמאליות נגד המשיבים, אלא המבקש חוייב בהפקדת ערבות לשלם כל הוצאה שתיפסק על ידי הבורר.

(יד)              עוד טוענים המשיבים כי הפרשנות הנכונה לפסק הבוררות היא שאין הם צריכים לתבוע את המבקש בהליך נפרד לתשלום הוצאות, אלא הם רשאים לממש את הערבות שהפקיד.

(טו)             המשיבים מציינים כי על פי הפסיקה, התערבות בפסקי בוררות ראוי שתיעשה במשורה, תוך הקפדה על עצמאות מוסד הבוררות ועל עצמאות קביעותיו. בנוסף, על בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 26(א) לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ולהותיר את קביעתו של הבורר בדבר מימוש ערבות המבקש על כנו, כיוון שלא נגרם למבקש כל עיוות דין.

2.                       דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה, בכתב התשובה להמרצת הפתיחה ובכתבי הסיכומים, החלטתי ל­­­דחות את התובענה.